1. משמעויות השבר הפשוט (כולל שברים גדולים מ־1 ומספרים מעורבים)
שברים גדולים מ־1 ומספרים מעורבים, השבר כנקודה על ישר המספרים, והשבר כמנת חילוק.
- שברים ומספרים מעורבים על ישר המספריםציור7
- שברים גדולים מ־1 ומספרים מעורביםחישוב6
- השבר כמנת חילוקקישור6
15 שאלות לפי תוכנית 2006, כיתה ה׳, פרק א. שברים פשוטים ושברים עשרוניים: שברים פשוטים: שברים גדולים מ־1 ומספרים מעורבים, השבר על ישר המספרים וכמנת חילוק, צמצום והרחבה, חיבור וחיסור עם מכנים שונים, השוואת שברים, שבר בין שני שברים ושאלות מילוליות. בסוף הקובץ פתרונות עם הדרך, ובאתר בודקים מה המבחן גילה ומקבלים דף תרגול אישי.
המבחן בעמודים 1–5, והפתרונות עם הדרך אחריהם. בעמוד הפתרונות יש קוד QR שפותח את הבדיקה בטלפון.
בלי הרשמה · מותר להדפיס לבית ולכיתה · לפי תוכנית 2006, כיתה ה׳, פרק א. שברים פשוטים ושברים עשרוניים של משרד החינוך.
כל שאלה בודקת נושא אחד מתוכנית הלימודים, באחת משבע דרכים לדעת. כל נושא נשאל לפחות בשלוש דרכים, כי מי שמבין באמת יודע לא רק לחשב, אלא גם לצייר, להסביר, למצוא טעות ולהמציא. הכותרות הן שמות הנושאים בתוכנית, והמספר בסוף כל שורה הוא הניקוד, מתוך 100.
שברים גדולים מ־1 ומספרים מעורבים, השבר כנקודה על ישר המספרים, והשבר כמנת חילוק.
צמצום והרחבה: שברים ששווים זה לזה, בציור ובחישוב.
מכנה משותף, חיבור וחיסור שברים ומספרים מעורבים, השוואת שברים, ושבר בין שני שברים.
שאלות חיבור וחיסור שברים מהחיים, ושאלות של ״האם זה ייתכן?״.
הנושאים לפי תוכנית 2006, כיתה ה׳, פרק א. שברים פשוטים ושברים עשרוניים. משמעויות השבר הפשוט: 19 נקודות · צמצום והרחבה: 24 נקודות · חיבור וחיסור שברים, השוואת שברים: 35 נקודות · שאלות חיבור וחיסור שברים: 22 נקודות.
ילד שלמד כלל בעל פה יכול לפתור תרגיל נכון, ועדיין לא לדעת למה. שני סוגי שאלות במבחן הזה בודקים בדיוק את ההבדל.
שני ילדים פתרו את אותה שאלה, ומי שעושה את המבחן מחליט מי צודק: רק אחד, שניהם או אף אחד, ומסביר למה. לפעמים שניהם צודקים בשתי דרכים שונות (כמו בשאלה 6), ולכן אי אפשר להניח שאחד מהם טועה: צריך לבדוק כל פתרון. במבחן יש 3 שאלות כאלה (שאלות 6, 11, 15).
שאלה 6 במבחן: האם 68 = 912?
צמצמתי את שניהם:
68 = 34 וגם 912 = 34. לכן הם שווים.
הרחבתי את שניהם למכנה 24:
68 = 1824 וגם 912 = 1824. לכן הם שווים.
שני הפתרונות נכונים: בשתי הדרכים מביאים את שני השברים לאותו שם, וצמצום והרחבה לא משנים את ערך השבר. כאן הצמצום קצר יותר: את שני השברים אפשר לצמצם ל־34 בצעד אחד.
למה זה עובד: בניסוי של ריטל־ג׳ונסון וסטאר (2007) עם 70 תלמידי כיתה ז׳, מי שהשוו שתי דרכי פתרון זו לצד זו התקדמו יותר בפתרון נכון ובגמישות: היכרות עם כמה דרכים ובחירה ביניהן (סיכום של אוניברסיטת הרווארד).
לפני החישוב מקיפים אם התוצאה תצא יותר או פחות ממספר נתון, ורק אחר כך מחשבים ובודקים. מי שיודע מראש בערך מה צריך לצאת, תופס בעצמו תשובה לא הגיונית. במבחן יש 1 שאלות כאלה (שאלות 8).
שאלה 8 במבחן, סעיף א: בלי לחשב, 23 + 14 יוצא פחות או יותר מ־1?
ל־23 חסר שליש עד שלם, ו־14 קטן משליש. התוצאה: 1112.
למה זה עובד: תוכנית הלימודים מבקשת להשוות ולאמוד בלי חישוב (תוכנית 2006, כיתה ה׳, פרק א. שברים פשוטים ושברים עשרוניים), ומדריך של המכון למדעי החינוך בארה״ב ממליץ לעזור לתלמידים להבין שהשבר הוא מספר, עם ישר המספרים ככלי מרכזי (IES, 2010).
ועוד חוט אחד שעובר במבחן: איפה השלם? הרבה טעויות בשברים מתחילות כששוכחים חלק ממה. לכן יש במבחן שאלות שבהן השלם משתנה: לצייר את השלם לפי חלק ממנו, להשוות חלקים של שלמים בגודל שונה, ולחשב חלק ממה שנשאר.
מאחורי רוב הטעויות בשברים יש כלל שנלמד קצת לא נכון, או כלל של מספרים שלמים שלא מתאים לשברים. כשמזהים את הכלל, מתקנים אותו פעם אחת. כל טעות כאן היא טעות שהמבחן בודק:
הטעות: סופרים שנתות במקום קפיצות, ויוצא שליש במקום רבע.
מה עוזר: לספור את הקפיצות מ־0 עד 1: זה המכנה.
הטעות: קוראים 2 34 כאילו זה 2 כפול 3/4.
מה עוזר: מספר מעורב הוא שלם ועוד שבר: 2 + 34.
הטעות: כותבים 3 : 4 כ־4/3.
מה עוזר: המספר שמחלקים הוא המונה: 3 : 4 = 34.
הטעות: מוסיפים אותו מספר למונה ולמכנה במקום לכפול: 25 ״שווה״ 4/7.
מה עוזר: מרחיבים ומצמצמים רק בכפל ובחילוק, באותו מספר למעלה ולמטה.
הטעות: חושבים ש־46 ו־23 הם חלקים שונים, כי המספרים שונים.
מה עוזר: לצייר את שניהם באותו מלבן: אותו שטח צבוע, רק מחולק לחלקים קטנים יותר.
הטעות: מחלקים רק את המונה או רק את המכנה.
מה עוזר: את מה שעושים למעלה, עושים גם למטה.
הטעות: מחשבים בלי לעצור ולבדוק אם התוצאה הגיונית, ולא שמים לב כשיוצא 12 + 34 = 46, פחות מ־1.
מה עוזר: לפני כל תרגיל לשאול: יותר או פחות מ־1? מכל שבר לבדוק אם הוא קרוב ל־0, לחצי או לשלם.
הטעות: מחברים מונים ומכנים: 12 + 13 יוצא 2/5.
מה עוזר: קודם מכנה משותף, ורק אז מחברים מונים: 36 + 26 = 56.
הטעות: מחליפים את המכנה למכנה המשותף, ולא מרחיבים את המונה: 13 + 14 יוצא 2/12.
מה עוזר: מרחיבים את כל השבר, למעלה ולמטה באותו מספר: 13 = 412, 14 = 312.
הפתרונות בסוף הקובץ. בהדפסה בוחרים את עמודים 1–5.
בערך 55 דקות. אפשר לדלג על שאלה ולחזור אליה, ובבית אפשר גם לעצור ולהמשיך למחרת.
ליד כל שאלה יש שני עיגולים. תשובה נכונה עם ״לא בטוח״ מראה נושא שעוד לא יושב.
לפני שמראים את הפתרון, מבקשים להסביר בקול למה בחרו. ההסבר מראה אם הבחירה הייתה ניחוש.
אחרי הבדיקה לפי עמודי הפתרונות, סמנו ליד כל שאלה אם התשובה נכונה, חלקית או לא נכונה, ואם סומן לידה ״לא בטוח״. תקבלו ציון, מפת הבנה לפי שבע הדרכים, ודף תרגול אישי להדפסה, עם תשובות. הבדיקה מתאימה לכל שלוש הגרסאות.
אותו מבחן בשלוש גרסאות: אותן שאלות, באותו סדר ובאותו ניקוד, רק עם מספרים אחרים. כך שני תלמידים שיושבים זה ליד זה מקבלים גרסאות שונות, וכל אחד עונה לבד.
בתוכנית 2006 של כיתה ה׳, הפרק הראשון הוא ״שברים פשוטים ושברים עשרוניים״, ולפי התוכנית מקדישים לו 55 שעות. בשברים הפשוטים מוסיפים לשתי המשמעויות של כיתה ד׳ את השבר כנקודה על ישר המספרים ואת השבר כמנת חילוק, לומדים לראשונה צמצום והרחבה כפעולות חשבון, ומביאים שברים למכנה משותף כדי לחבר, לחסר ולהשוות.
לפי תוכנית 2006, כיתה ה׳, פרק א. שברים פשוטים ושברים עשרוניים.
בשיעור ניסיון עוברים יחד על המבחן, ובונים תוכנית קצרה בדיוק לנושאים שצריך.